דראפט, טרייד או שחקן חופשי: איך בונים קבוצה לאליפות NBA?
יש שלוש דרכים להביא שחקנים לקבוצת NBA: לבחור אותם בדראפט, לקבל אותם בטרייד, או להחתים אותם כשחקנים חופשיים. כל דרך דורשת משאבים אחרים, לוקחת זמן אחר ומתאימה לקבוצות אחרות. אבל איזו מהן באמת מביאה אליפויות? כדי לבדוק, עברנו על כל 27 האליפויות מ-2000 ועד 2026, ובדקנו איך הגיע לקבוצה ה-MVP של כל גמר: משאקיל אוניל שחתם בלייקרס ב-1996, דרך ניקולה יוקיץ' שנבחר בבחירה 41, ועד שיי גילג'ס-אלכסנדר שהגיע לאוקלהומה סיטי בטרייד. במאמר: מה הנתונים מראים, איך כל דרך משפיעה על הקבוצה, מתי קבוצות בוחרות בכל אחת מהן, ומה השילוב שחוזר אצל רוב האלופות.
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 9 באוקטובר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?
| מה נבדק | איך הגיע ה-MVP של כל גמר לקבוצה שאיתה זכה |
| תקופת הבדיקה | 27 אליפויות, 2000-2026 |
| התוצאה | 12 שחקנים חופשיים, 9 דראפט, 6 טריידים |
| המסקנה | אין דרך אחת: האלופות משלבות לפחות שתיים |
הממצאים העיקריים
- 27 אליפויות נבדקו, מ-2000 ועד 2026
- 12 מתוך 27 ה-MVP של הגמר הגיעו כשחקנים חופשיים
- 9 נבחרו בדראפט על ידי הקבוצה שאיתה זכו
- 6 הגיעו בטרייד, 4 מהם בליל הדראפט עצמו
- 41 - הבחירה של ניקולה יוקיץ', ה-MVP של הגמר שנבחר הכי מאוחר בתקופה
- 0 אלופות שנבנו בדרך אחת בלבד, בלי שילוב של לפחות שתיים
השאלה שאנחנו בודקים: דראפט, טרייד או שחקן חופשי?
לכל קבוצה ב-NBA יש שלוש דרכים להביא שחקנים: לבחור אותם בדראפט, לקבל אותם בטרייד, או להחתים אותם כשחקנים חופשיים (Free Agency). השאלה שלנו פשוטה: איזו מהדרכים האלה הביאה לאלופות את השחקן שהכריע את האליפות? ומה זה מלמד על הדרך הנכונה לבנות קבוצה?
כדי לענות, בדקנו את כל 27 האליפויות מ-2000 ועד 2026. לכל אלופה זיהינו את ה-MVP של הגמר, ובדקנו איך הוא הגיע לקבוצה. שחקן שנבחר בדראפט על ידי קבוצה אחרת והועבר באותו לילה (כמו קובי בראיינט ודירק נוביצקי) נספר כטרייד, כי הקבוצה האלופה לא בחרה בו בעצמה. Sign-and-Trade, שבו שחקן חופשי בוחר את הקבוצה החדשה והעסקה נרשמת כטרייד, נספר כחתימת שחקן חופשי.
שלוש הדרכים לבנות קבוצה לאליפות
הדראפט: הדרך הזולה והאיטית
שחקן שנבחר בסיבוב הראשון מקבל חוזה רוקי קבוע מראש, שזול בהרבה מהשווי שלו אם הוא מצליח. הסבר על המבנה נמצא במאמר חוזה רוקי. כשהחוזה נגמר, הקבוצה יכולה להאריך אותו גם מעל תקרת השכר. החיסרון הוא הזמן והמזל: גם בחירה גבוהה לוקחת שנים להבשיל, ורבות לא מבשילות בכלל.
הטרייד: הדרך המהירה והיקרה
בטרייד הקבוצה מקבלת שחקן מוכח מיד, אבל משלמת בנכסים: שחקנים צעירים, בחירות דראפט, ולפעמים שניהם. בנוסף, השכר צריך להיות מאוזן בין הצדדים, ובשנים האחרונות כללי האפרון הגבילו עוד יותר קבוצות עם שכר גבוה. איך עסקאות בנויות מוסבר במאמר איך עובדים טריידים ב-NBA.
שחקן חופשי: הדרך הנדירה
החתמת שחקן חופשי לא עולה נכסים, רק כסף. אבל צריך מקום מתחת לתקרת השכר, והשחקן צריך לבחור בך. לכן רק כמה קבוצות מצליחות להביא כוכבים כך, בדרך כלל כאלה עם שוק גדול, מזג אוויר טוב או סיכוי לזכות. בנוסף, השחקנים שכבר בקבוצה יכולים לחתום מחדש מעל התקרה בזכות זכויות בירד, ולכן כוכבים רבים לא מגיעים לשוק בכלל.
מה הנתונים מראים? ה-MVP של כל גמר מ-2000
| שנה | אלופה | MVP הגמר | איך הגיע | פרטים |
|---|---|---|---|---|
| 2000 | הלייקרס | שאקיל אוניל | שחקן חופשי | חתם ב-1996, 7 שנים |
| 2001 | הלייקרס | שאקיל אוניל | שחקן חופשי | חתם ב-1996 |
| 2002 | הלייקרס | שאקיל אוניל | שחקן חופשי | חתם ב-1996 |
| 2003 | סן אנטוניו | טים דאנקן | דראפט | בחירה 1, 1997 |
| 2004 | דטרויט | צ'ונסי בילאפס | שחקן חופשי | חתם ב-2002 |
| 2005 | סן אנטוניו | טים דאנקן | דראפט | בחירה 1, 1997 |
| 2006 | מיאמי | דוויין ווייד | דראפט | בחירה 5, 2003 |
| 2007 | סן אנטוניו | טוני פארקר | דראפט | בחירה 28, 2001 |
| 2008 | בוסטון | פול פירס | דראפט | בחירה 10, 1998 |
| 2009 | הלייקרס | קובי בראיינט | טרייד | בליל הדראפט, 1996 |
| 2010 | הלייקרס | קובי בראיינט | טרייד | בליל הדראפט, 1996 |
| 2011 | דאלאס | דירק נוביצקי | טרייד | בליל הדראפט, 1998 |
| 2012 | מיאמי | לברון ג'יימס | שחקן חופשי | Sign-and-Trade, 2010 |
| 2013 | מיאמי | לברון ג'יימס | שחקן חופשי | Sign-and-Trade, 2010 |
| 2014 | סן אנטוניו | קוואי לנארד | טרייד | בליל הדראפט, 2011 |
| 2015 | גולדן סטייט | אנדרה איגוודלה | שחקן חופשי | Sign-and-Trade, 2013 |
| 2016 | קליבלנד | לברון ג'יימס | שחקן חופשי | חזר ב-2014 |
| 2017 | גולדן סטייט | קווין דוראנט | שחקן חופשי | חתם ב-2016 |
| 2018 | גולדן סטייט | קווין דוראנט | שחקן חופשי | חתם ב-2016 |
| 2019 | טורונטו | קוואי לנארד | טרייד | מסן אנטוניו, 2018 |
| 2020 | הלייקרס | לברון ג'יימס | שחקן חופשי | חתם ב-2018 |
| 2021 | מילווקי | יאניס אנטטוקומפו | דראפט | בחירה 15, 2013 |
| 2022 | גולדן סטייט | סטף קרי | דראפט | בחירה 7, 2009 |
| 2023 | דנוור | ניקולה יוקיץ' | דראפט | בחירה 41, 2014 |
| 2024 | בוסטון | ג'יילן בראון | דראפט | בחירה 3, 2016 |
| 2025 | אוקלהומה סיטי | שיי גילג'ס-אלכסנדר | טרייד | מהקליפרס, 2019 |
| 2026 | ניו יורק | ג'יילן ברנסון | שחקן חופשי | חתם ב-2022 |
השוואה בין דראפט, טרייד ושחקן חופשי
| דרך | MVP גמר | דוגמאות |
|---|---|---|
| שחקן חופשי | 12 מתוך 27 | שאק, לברון, דוראנט, ברנסון |
| דראפט | 9 מתוך 27 | דאנקן, ווייד, קרי, יוקיץ' |
| טרייד | 6 מתוך 27 | קובי, דירק, קוואי, SGA |

במבט ראשון נראה שחתימת שחקנים חופשיים היא הדרך המנצחת: 12 תארים מתוך 27. אבל המספר הזה מטעה. 4 שחקנים בלבד זכו ב-10 מתוך 12 התארים: שאקיל אוניל (3), לברון ג'יימס (4), קווין דוראנט (2) ואנדרה איגוודלה (1), ועוד שני מקרים בודדים: צ'ונסי בילאפס ב-2004 וג'יילן ברנסון ב-2026.
כלומר, הדרך הזו עובדת בעיקר כשמגיע שחקן עם יכולת היסטורית, וזה קורה פעם בכמה שנים. הדראפט, לעומת זאת, הביא 8 שחקנים שונים, והטרייד 4 שחקנים שונים. הדראפט הוא הדרך היציבה יותר לאורך זמן, גם אם הוא איטי.
נקודה נוספת: 4 מתוך 6 ה"טריידים" היו בליל הדראפט עצמו. קובי, דירק וקוואי (ב-2014) הגיעו כשחקנים צעירים שעוד לא הוכיחו דבר. אם מחברים אותם לדראפט, 13 מתוך 27 ה-MVP הגיעו לקבוצה בגיל צעיר, לפני שהיו כוכבים.
ההבדל חשוב: קבוצה שמזהה כישרון צעיר מוקדם, בדראפט או בטרייד על שחקן שעוד לא הוכיח את עצמו, משלמת עליו מחיר נמוך. קבוצה שמחכה שהשחקן יהפוך לכוכב תשלם הרבה יותר, בכסף או בנכסים.
המשמעות המעשית היא שחתימת כוכב בשוק החופשי היא הצלחה נדירה שתלויה בנסיבות, ולכן קבוצות לא יכולות לבנות עליה כתוכנית. התוכנית היציבה היא לבחור, לפתח ולשלב, ולהוסיף כוכב דרך חתימה או טרייד כשההזדמנות מגיעה.
האם יש דרך אחת שמנצחת? ניתוח שלושת המודלים
כשבודקים את כל הסגל ולא רק את ה-MVP, מתברר שאין אלופה שנבנתה בדרך אחת בלבד. המודלים נבדלים במה שהיה הבסיס:
אלופות שנבנו דרך דראפט

גולדן סטייט בנתה את השושלת שלה סביב שלושה שחקנים שבחרה בעצמה: סטף קרי (בחירה 7 ב-2009), קליי תומפסון (בחירה 11 ב-2011) ודריימונד גרין (בחירה 35 ב-2012). הם זכו ב-4 אליפויות, אבל גם כאן החתימה של דוראנט ב-2016 הוסיפה שתיים מהן.
דנוור של 2023 היא הדוגמה הקיצונית: ניקולה יוקיץ' נבחר בבחירה 41 ב-2014, וג'מאל מארי בבחירה 7 ב-2016. בוסטון של 2024 נשענה על ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון, שניהם בחירות 3, וסן אנטוניו בנתה 4 אליפויות סביב טים דאנקן.
החיסרון: זה לוקח זמן. דאנקן הגיע ב-1997 והאליפות הראשונה הגיעה כבר ב-1999, אבל לקרי לקח 6 עונות, וליוקיץ' 8.
היתרון הוא היציבות. קבוצה שבחרה ופיתחה את הכוכבים שלה מחזיקה בזכויות בירד שלהם, ויכולה להאריך את החוזים גם מעל תקרת השכר. כך הגרעין נשאר יחד לאורך שנים, כמו בגולדן סטייט ובסן אנטוניו.
מבחינה אסטרטגית, דרך הדראפט מחייבת סבלנות וניהול נכון של התקרה: הקבוצה צריכה לשמור על הכוכבים שהיא פיתחה, לשלם להם בהארכות ולהוסיף סביבם רול פליירס. הקבוצות שהצליחו בכך שילבו פיתוח פנימי עם החלטות חכמות בשוק, ולא נשענו על מקור אחד. לכן גם האלופות שנבנו בדראפט הוסיפו חתימות בשלבים קריטיים, והתמונה המלאה מורכבת יותר מהכותרת.
אלופות שנבנו דרך טריידים

בוסטון של 2008 היא הדוגמה הקלאסית: בקיץ אחד היא העבירה צעירים ובחירות כדי לקבל את קווין גארנט וריי אלן, וזכתה באליפות כבר באותה עונה, לצד פול פירס שנבחר בדראפט. הלייקרס קיבלו ב-2008 את פאו גאסול ממפיס, וזכו עם קובי ב-2009 וב-2010.
טורונטו של 2019 קיבלה את קוואי לנארד לעונה אחת וזכתה, הלייקרס של 2020 העבירו שלושה צעירים ושלוש בחירות סיבוב ראשון כדי לקבל את אנתוני דייויס, ומילווקי העבירה ב-2020 שלוש בחירות סיבוב ראשון כדי לקבל את ג'רו הולידיי, שזכה איתה באליפות כעבור 8 חודשים.
הדפוס ברור: טרייד גדול הוא בדרך כלל הצעד האחרון, לא הראשון. הקבוצה כבר מחזיקה כוכב, ומשלימה סביבו את מה שחסר.
המחיר מורגש בהמשך. קבוצה שמוסרת את הבחירות שלה מתקשה להתחדש כשהכוכבים מזדקנים. מילווקי של 2021 והלייקרס של 2020 לא חזרו לגמר מאז, ושתיהן נאלצו להעביר עוד בחירות כדי להישאר בצמרת.
הנתונים האלה מצביעים על כך שטרייד הוא כלי שמצליח כשהוא משלים ליבה קיימת, ופחות כשהוא מנסה ליצור אותה מאפס. קבוצה שמוסרת צעירים ובחירות לטובת כוכב מקבלת יתרון מיידי אבל מקטינה את המלאי לעתיד, ולכן ההחלטה תלויה בשאלה אם היא קרובה מספיק לאליפות כדי להצדיק את המחיר.
אלופות שנבנו סביב שחקן חופשי
הלייקרס של 2000-2002 (שאק), מיאמי של 2012-2013 (לברון וכריס בוש, לצד דוויין ווייד מהדראפט) וגולדן סטייט של 2017-2018 (דוראנט) הן הדוגמאות הבולטות. בכולן, שחקן חופשי הצטרף לקבוצה שכבר הייתה טובה, והפך אותה לאלופה. גם הניקס של 2026 מתאימים לדפוס: ג'יילן ברנסון חתם ב-2022 על חוזה של 4 שנים ו-104 מיליון דולר, שנחשב אז למחיר גבוה, והפך למוביל של האליפות הראשונה של הקבוצה מאז 1973.
מקרים שמאתגרים את התמונה

- דטרויט 2004 - אלופה בלי כוכב-על. בילאפס הגיע כשחקן חופשי, רשיד וואלאס בטרייד באמצע העונה, ובן וואלאס בעסקת Sign-and-Trade. אף אחד מהם לא נבחר בדראפט על ידי דטרויט.
- מיאמי 2006 - דוויין ווייד נבחר בבחירה 5 בדראפט 2003, ושאקיל אוניל הגיע בטרייד מהלייקרס בקיץ 2004. אם מסתכלים רק על ה-MVP של הגמר, ווייד, זו אלופת דראפט; אבל הטרייד על שאק שינה את מעמדה של הקבוצה והוסיף כוכב-על לצידו. האליפות הגיעה כשהכוכב הצעיר לקח את ההובלה, לצד הוותיק שהגיע מבחוץ — דוגמה לכך שהדרך שבה הגיע ה-MVP אינה מסבירה לבדה איך נבנתה האלופה.
- מילווקי 2021 - יאניס נבחר בבחירה 15, אבל בלי הטרייד על הולידיי, הקבוצה כנראה לא הייתה זוכה.
- אוקלהומה סיטי 2025 - שילוב קיצוני של שתי הדרכים: גילג'ס-אלכסנדר הגיע בטרייד של פול ג'ורג', שהביא גם 5 בחירות סיבוב ראשון וזכויות החלפה, והבחירות האלה עזרו לבנות את שאר הסגל.
המקרים האלה מראים שהחלוקה ל"דראפט" או "טרייד" היא פישוט. כמעט כל אלופה היא תוצאה של כמה החלטות בשלוש הדרכים, והשאלה היא בעיקר מה היה הבסיס ומה היה הצעד האחרון.
גם התזמון משנה: הולידיי הגיע למילווקי כשיאניס כבר היה MVP פעמיים, כך שהטרייד השלים קבוצה בשלה. אותו טרייד, בקבוצה בלי כוכב, היה משאיר אותה בלי בחירות ובלי סיכוי אמיתי לתואר.
המסקנה הכללית היא שאין דרך אחת לבנות אלופה: הקבוצות המצליחות מערבבות דראפט, טרייד וחתימות, ומה שמבדיל ביניהן הוא תזמון וביצוע ולא הבחירה בדרך כשלעצמה.
מתי קבוצה תבחר בדראפט, בטרייד או בשחקן חופשי?
| מצב הקבוצה | הדרך המתאימה | למה |
|---|---|---|
| בבנייה מחדש, בתחתית הטבלה | דראפט | בחירות גבוהות וזמן לפתח שחקנים בחוזים זולים |
| טובה, אבל חסר לה כוכב או שחקן משלים | טרייד | יש לה צעירים ובחירות להציע, ואין לה זמן לחכות |
| עם מקום פנוי בתקרת השכר | שחקן חופשי | אפשר להוסיף כוכב בלי לוותר על נכסים |
| שוק קטן | דראפט וטרייד | כוכבים חופשיים בוחרים בה לעתים רחוקות |
לכן קבוצות כמו סן אנטוניו, אוקלהומה סיטי ומילווקי, שלא נחשבות ליעד מועדף לשחקנים חופשיים, בנו את האליפויות שלהן בדראפט ובטריידים. הלייקרס, מיאמי וניו יורק הצליחו יותר בשוק השחקנים החופשיים.
נסו לבנות אלופה בעצמכם
בליגת הדראפט אפשר לבחור שחקנים בדראפט נחש ולנהל טריידים לפי כללי השכר, ובליגת הפנטזי אפשר לבנות רוסטר עם חברים, להוסיף שחקנים חופשיים ולהציע טריידים לאורך העונה.
מה אפשר ללמוד מבניית קבוצות אלופות?
- הבסיס כמעט תמיד מגיע מהדראפט, או מטרייד על שחקן צעיר שעוד לא הפך לכוכב.
- טרייד גדול עובד בעיקר כצעד האחרון, כשכבר יש כוכב בסגל.
- שחקן חופשי יכול להכריע, אבל רק כוכבים ברמה היסטורית שינו את התמונה בעצמם.
- בחירות דראפט הן גם מטבע לטריידים: בלי בחירות, קשה לבצע את הטרייד שמשלים את הסגל.
המסקנה: מה הדרך הטובה ביותר לבנות קבוצה לאליפות?
התשובה בקצרה: השילוב. אין דרך אחת שמנצחת. הנתונים מראים שהשחקן המכריע הגיע הכי הרבה פעמים כשחקן חופשי, אבל זה נובע מכמה כוכבים בודדים. לאורך זמן, הדראפט הביא יותר שחקנים שונים שהובילו לאליפות, והוא גם מקור הנכסים לטריידים.
המתכון שחוזר שוב ושוב: בונים בסיס צעיר בדראפט, מפתחים אותו בחוזים זולים, ואז משתמשים בעודף הנכסים לטרייד שמשלים את הסגל, או מנצלים מקום בתקרה כדי להחתים שחקן חופשי. גולדן סטייט, בוסטון של 2024 ואוקלהומה סיטי הלכו בדיוק בדרך הזו.
מה זה אומר לעונת 2026-27?
האלופה המכהנת, ניו יורק, בנתה את הסגל שלה בעיקר בטריידים ובחתימה של ברנסון, ושמרה על כל חמשת השחקנים בחמישייה. מנגד, סן אנטוניו, סגנית האלופה, נשענת על ויקטור וומביניאמה ועל שחקנים שבחרה בעצמה. העונה הזו היא מבחן מעניין בין שני המודלים, ואפשר לעקוב אחרי מצב השכר והגמישות של כל קבוצה בעמודי הקבוצות באתר.
היכן ניתן לראות באתר
מקורות
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 9 באוקטובר 2026
שאלות נפוצות
העוזר רואה את הנתונים שמוצגים בעמוד הזה (מאמר: דראפט, טרייד או שחקן חופשי: איך בונים קבוצה לאליפות NBA?) ויכול לענות על שאלות ספציפיות עליהם - בחרו שאלה מוכנה או כתבו שאלה משלכם בעברית.