האם בחירת דראפט גבוהה באמת משתלמת?

כל אוהד NBA שמע את המשפט: קבוצה שקורסת לתחתית הטבלה 'לפחות' תקבל בחירה גבוהה בדראפט. אבל כמה זה באמת שווה בפועל? במאמר הזה נעבור על מחקר סטטיסטי מקיף שבדק כמעט 700 בחירות סיבוב ראשון, נכיר את הבאסטים הכי מפורסמים בהיסטוריה שנבחרו ראשונים, ואת השחקנים שנדרפו רחוק מאוד מהחמישייה הראשונה והפכו בכל זאת לכוכבי-על.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 6 בספטמבר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

שיעור כל-כוכבים לבחירה 169.6%
שיעור באסט לבחירה 18.7% (הנמוך ביותר)
שיעור כל-כוכבים לבחירות 11-2010.4% בלבד
מקור הנתוניםמחקר ⁦RotoWire⁩, 688 בחירות 2000-2022

מחקר מקיף של אתר RotoWire, שבדק את כל 688 בחירות הסיבוב הראשון בין השנים 2000-2022, נותן תשובה מדויקת - ומעניינת יותר משנדמה: הבחירה הראשונה בליגה היא אכן ההימור הבטוח ביותר בדראפט, אבל היא רחוקה מלהיות בטוחה. יותר מזה - הנתונים חושפים שהבחירה השנייה, לא השלישית, היא דווקא החלשה מבין שלוש הבחירות המובילות, וכמה מהשחקנים הכי משפיעים בהיסטוריה נדרפו הרחק מתחת לחמישייה הראשונה.

688 בחירות סיבוב ראשון, 2000-2022 (מחקר RotoWire)

  • 69.6% מהבחירות הראשונות הפכו לכל-כוכבים לפחות פעם אחת בקריירה
  • 8.7% בלבד - שיעור ה"באסט" (Bust) של הבחירה הראשונה, הנמוך ביותר מכל מקום בדראפט
  • 34.8% - שיעור הכל-כוכבים של הבחירה השנייה, נמוך משמעותית מהבחירה השלישית (52.2%)
  • 21.7% - שיעור הכל-כוכבים המשולב של הבחירות 4-10, ירידה תלולה מהחמישייה הראשונה
  • 10.4% - שיעור הכל-כוכבים של הבחירות 11-20, ושם בדיוק מסתתרים כמה מהשחקנים הכי משתלמים בהיסטוריה
  • 11 בחירות ראשונות בהיסטוריה זכו לפחות פעם אחת ב-MVP עונתי

מה הנתונים מראים בפועל?

התוצאה הבולטת ביותר במחקר היא שהבחירה השנייה בדראפט - לא השלישית - היא החלשה ביותר מבין שלוש הבחירות הראשונות: 34.8% שיעור כל-כוכבים ו-26.1% שיעור All-NBA, מול 52.2% ו-47.8% בהתאמה לבחירה השלישית. כלומר, קבוצה עם הבחירה השנייה בפועל לא נמצאת בהכרח במצב טוב יותר מקבוצה עם הבחירה השלישית - למרות שהיא "עולה" יותר על הנייר. מעבר לחמישייה הראשונה, הירידה תלולה: הבחירות 4-10 מציגות שיעור כל-כוכבים משולב של 21.7% בלבד, ובחירה מספר 8 ספציפית מהווה "חור שחור" אמיתי - אף כל-כוכב ואף שחקן All-NBA לא נבחר במקום הזה על פני 23 דראפטים שנבדקו.

אבל הנתון המעניין ביותר נמצא דווקא בהמשך הסיבוב הראשון: הבחירות 11-20 עדיין מניבות 10.4% כל-כוכבים - ושם בדיוק נמצאים כמה מהשחקנים המשתלמים ביותר בתולדות הליגה, כפי שנראה בהמשך.

כשהבחירה הראשונה עובדת בול

טים דאנקן, שנבחר ראשון ב-1997 על ידי סן אנטוניו ספרס, הוא אולי הדוגמה המושלמת ביותר להימור שהצליח במלואו: 5 אליפויות NBA, 2× MVP עונתי ו-15 עונות באול-NBA, כל זה כשהוא נשאר עם אותה קבוצה לכל אורך הקריירה. שני עשורים אחר כך, לברון ג'יימס נבחר ראשון ב-2003 על ידי קבוצת הבית שלו, קליבלנד קאבלירס - ולפי מחקר RotoWire, ה-VORP המצטבר שלו (מדד ערך מצטבר לקריירה) עומד על יותר מ-159, הגבוה ביותר מכל בחירה ראשונה שנבדקה במחקר. שני המקרים האלה - יחד עם אנתוני דייויס (2012) וקיירי אירווינג (2011, אלוף 2016) - הם בדיוק הסיבה שקבוצות ממשיכות להאמין בבחירה הראשונה: כשהיא עובדת, היא לא סתם עובדת - היא בונה שושלת שלמה.

מייקל אולוואוקנדי - נבחר ראשון בדראפט 1998, מעולם לא נבחר לכל-כוכבים על אף שנבחר לפני דירק נוביצקי ופול פירס
מייקל אולוואוקנדי, 2005. צילום: CativatedPhotography, רישיון CC BY 2.0 (Wikimedia Commons)

וכשהיא לא עובדת בכלל

לפי דירוג הכישלונות ההיסטוריים שפרסם CBS Sports, אנתוני בנט, שנבחר ראשון ב-2013 על ידי קליבלנד קאבלירס, נחשב היום כמעט באופן גורף לבאסט הגדול ביותר בתולדות ה-NBA: קריירה של ארבע עונות בלבד, בממוצע של 4.4 נקודות ו-3.1 ריבאונדים למשחק (לפי הנתונים המלאים ב-Basketball-Reference), לפני שנעלם מהליגה ב-2017 - כשבאותו דראפט בדיוק, במקום ה-15, נבחרה יאניס אנטטוקומפו (2× MVP, אלוף NBA ו-Finals MVP ב-2021). זה לא מקרה בודד: מייקל אולוואוקנדי, שנבחר ראשון ב-1998 על ידי לוס אנג'לס קליפרס, סיים קריירה של 500 משחקים בממוצע של 8.3 נקודות ו-6.8 ריבאונדים בלבד (לפי הנתונים ב-Basketball-Reference) - ומעולם לא נבחר לכל-כוכבים - כשבאותו דראפט נבחרו מאוחר יותר דירק נוביצקי (מקום 9, MVP ואלוף 2011) ופול פירס (מקום 10, אלוף ו-Finals MVP 2008). המקרה של אולוואוקנדי מדגים בעיה שחוזרת על עצמה בבחירות ראשונות שלא מצליחות: הוא היה "וולק-און" (שחקן שהתקבל לקבוצת הקולג' בלי מלגת ספורט) בפסיפיק, ושיחק כדורסל מאורגן רק שלוש שנים לפני הדראפט - אבל מדידות פיזיות שיא בסדנת הכנה לדראפט (לחיצת חזה של 159 ק"ג, לחיצת רגליים של 544 ק"ג) שכנעו את הקליפרס להמר עליו במקום הראשון, על אף ניסיון משחק כמעט אפסי.

הלקח מהדוגמאות האלה הוא שהחשיבות של הבחירה הראשונה נובעת מהציפיות ולא מהערבות: קבוצות משלמות מחיר גבוה עבור הפוטנציאל, אבל ההיסטוריה מראה שהפער בין פוטנציאל לביצוע יכול להיות גדול.

גרג אודן - נבחר ראשון בדראפט 2007, לפני קווין דוראנט, ושיחק רק 105 משחקים בקריירה שלמה בגלל פציעות
גרג אודן. צילום: Keith Allison, רישיון CC BY-SA 2.0 (Wikimedia Commons)

לפי ציר הזמן המפורט שערך Bleacher Report לקריירה שלו, הדוגמה הכואבת ביותר היא דווקא לא כישלון בזיהוי כישרון, אלא פציעות: פורטלנד טרייל בלייזרס בחרה ראשון ב-2007 בסנטר גרג אודן, ולא בקווין דוראנט, שנבחר מיד אחריו במקום השני. לפני הדראפט, אודן נחשב לבחירה הגיונית לא פחות מדוראנט - הוא הוביל את אוניברסיטת אוהיו סטייט לגמר ה-NCAA כבר בעונת הבכורה שלו כסטודנט, ורוב הסקאוטים ראו בו סנטר הגנתי דומיננטי עם תקרה גבוהה לפחות כמו זו של דוראנט.

בפועל, סדרת הפציעות הייתה קטלנית: ניתוח מיקרו-שבר בברך ימין החמיץ עבורו את כל עונת הרוקי שלו (2007/08) עוד לפני שהתחילה; שבר בפיקת הברך השמאלית סיים בטרם עת את עונת 2009/10; וניתוח מיקרו-שבר נוסף בברך שמאל סיים גם את עונת 2010/11 - לפני שהגיע אפילו לניתוח השלישי שסיים את 2011/12 כליל. בסך הכול הוא סיים קריירה בת 105 משחקים בלבד לכל החיים. ניסיון קאמבק אחרון עם מיאמי היט בעונת 2013/14 הניב לו 23 משחקים נוספים כרול פלייר, כשהקבוצה הגיעה לגמר NBA - אבל גם זה לא עמד במבחן הזמן, ואודן פרש זמן קצר אחר כך. שנים מאוחר יותר הוא עצמו הודה בראיון שהוא צפוי להיזכר כ"הבאסט הגדול ביותר בהיסטוריית ה-NBA". דוראנט, בינתיים, זכה בתואר מלך הסלים ארבע פעמים, ב-MVP עונתי אחד, ב-2 אליפויות NBA ו-2× Finals MVP. הפער בין הבחירה הראשונה לשנייה באותה שנה נחשב היום לאחד הפערים הגדולים בהיסטוריית הדראפט - לא בגלל טעות בזיהוי כישרון, אלא בגלל גוף אחד שפשוט לא עמד בעומס.

הדוגמה מזכירה שבחירה ראשונה אינה ערובה: הערך שלה תלוי בבריאות לא פחות מבכישרון, ולכן גם צוותי הסקאוטינג הטובים ביותר אינם יכולים לחזות מי ייפצע.

הבחירות המאוחרות שהשתלמו הכי הרבה

אם יש צד הפוך למטבע, זה כאן: ניקולה יוקיץ' נבחר במקום 41 בדראפט 2014 (בסיבוב השני!) - ונבחר מאז 3 פעמים ל-MVP עונתי וזכה באליפות NBA אחת. דריימונד גרין נבחר במקום 35 בדראפט 2012, והפך לחוט המקשר של שושלת גולדן סטייט ווריורס בת ארבע האליפויות. יאניס אנטטוקומפו (מקום 15, 2013) וקוואי לנארד (מקום 15, 2011, הועבר באותו לילה מאינדיאנה לסן אנטוניו) מוכיחים ששני שחקנים שנדרפו במקום זהה בדיוק - 15 - יכולים להפוך לשניים מהשחקנים המשפיעים ביותר של הדור שלהם. ומאנו ג'ינובילי, שנבחר במקום 57 ב-1999 - כמעט הבחירה האחרונה בדראפט כולו - נכנס להיכל התהילה ב-2022.

גם טוני פארקר (מקום 28, 2001, 4× אלוף NBA) וקייל לורי (מקום 24, 2006, אלוף 2019) מראים שהתופעה לא נעצרת בשתי-שלוש דוגמאות בודדות - היא חוזרת על עצמה דור אחרי דור, ומזכירה לכל קבוצה שקריסה מוחלטת ובחירה גבוהה היא לא הדרך היחידה לבנות ליבה מנצחת.

אז למה בחירה גבוהה בכל זאת עדיפה סטטיסטית?

למרות כל הדוגמאות למעלה, המסקנה הסטטיסטית ברורה: בממוצע, בחירה ראשונה עדיין עדיפה משמעותית על בחירה 15 - פשוט כי שיעור ההצלחה שלה גבוה משמעותית, לא כי היא מבטיחה תוצאה. 69.6% מול 10.4% זה עדיין פער עצום - הבעיה היא שסיפורי הבאסט (בנט, אולוואוקנדי, אודן) בולטים יותר בזיכרון הקהל מהעשרות בחירות ראשונות ש"סתם" הפכו לכוכבי-על טובים בלי דרמה, כמו האקים אולאג'ואן (1984) או זאיון ויליאמסון (2019). בנוסף, לחוזה הרוקי הזול שמלווה בחירה גבוהה (4 שנות שליטה במחיר קבוע ונמוך יחסית) יש ערך כלכלי אמיתי גם כשהשחקן "רק" טוב ולא כוכב-על - יתרון שבחירה מאוחרת לא נותנת באותה מידה.

ומה זה אומר לגבי הדראפט הבא?

קבוצות שנאבקות בתחתית הטבלה כדאי שיזכרו את שני הצדדים של המטבע: בחירה גבוהה היא ההימור הכי בטוח שיש בדראפט, אבל היא לא ערבות. אפשר לעקוב אחרי דירוגי הקבוצות, ההיסטוריה שלהן ותהליכי הבנייה מחדש בעמוד כל קבוצות ה-NBA של האתר.

מה חשוב לזכור?

  • הבחירה הראשונה הופכת לכל-כוכב ב-69.6% מהמקרים, עם שיעור באסט של 8.7% בלבד - הבחירה הכי בטוחה בדראפט
  • הבחירה השנייה חלשה סטטיסטית מהשלישית (34.8% מול 52.2% שיעור כל-כוכבים) - "עולה" יותר על הנייר, אבל לא בפועל
  • גם הבחירה הראשונה יכולה להיכשל לגמרי - אנתוני בנט, מייקל אולוואוקנדי וגרג אודן הן דוגמאות מוכרות
  • בחירות מאוחרות כמו יוקיץ' (41), דריימונד גרין (35) ומאנו ג'ינובילי (57) מוכיחות שכישרון-על אפשר למצוא בכל מקום בדראפט

המקום בהיסטוריה

בחירה גבוהה היא לא ניצחון מובטח וגם לא הכרח מוחלט - היא רק הסתברות טובה יותר. ההיסטוריה מלאה בקבוצות שקרסו לתחתית, קיבלו את הבחירה הראשונה, ועדיין לא בנו כלום סביבה - וקבוצות אחרות שמצאו את הכוכב שלהן דווקא בסיבוב השני. אפשר לבדוק גם איך ערך חוזה הרוקי הזול משתלב בתמונה במאמר איך פועל Salary Cap של האתר.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 6 בספטמבר 2026

שאלות נפוצות

לפי מחקר RotoWire על 688 בחירות סיבוב ראשון בין 2000-2022, 69.6% מהבחירות הראשונות הפכו לכל-כוכבים לפחות פעם אחת בקריירה, עם שיעור באסט של 8.7% בלבד - הנמוך מכל מקום בדראפט.

אנתוני בנט, שנבחר ראשון ב-2013 על ידי קליבלנד קאבלירס, נחשב לרוב לבאסט הגדול ביותר - קריירה של 4 עונות בלבד בממוצע של 4.4 נקודות למשחק, בדראפט שבו יאניס אנטטוקומפו נבחר במקום 15.

ניקולה יוקיץ' (מקום 41, 2014), דריימונד גרין (מקום 35, 2012), מאנו ג'ינובילי (מקום 57, 1999) ויאניס אנטטוקומפו וקוואי לנארד (שניהם מקום 15) הם הדוגמאות הבולטות ביותר לכוכבי-על שנדרפו הרחק מהחמישייה הראשונה.

לא - באופן מפתיע, מחקר RotoWire מצא שהבחירה השלישית טובה יותר סטטיסטית מהשנייה: 52.2% שיעור כל-כוכבים מול 34.8% בלבד לבחירה השנייה.
רוצים לדעת עוד? שאלו את עוזר ה-AI שלנו

העוזר רואה את הנתונים שמוצגים בעמוד הזה (מאמר: האם בחירת דראפט גבוהה באמת משתלמת?) ויכול לענות על שאלות ספציפיות עליהם - בחרו שאלה מוכנה או כתבו שאלה משלכם בעברית.